גזר דין בתיק ת"פ 7261-07-10

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בעת הגשתו יוחסו לנאשם עבירות של התפרצות לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה, גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב - אשר תוקן בהמשך ההליכים. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים.

בדיון שהתקיים לפני ביום 13.8.10 שתכליתו קריאת כתב האישום ושמיעת תשובת הנאשם לכתב האישום, הסתבר כי בהליך המעצר עד תום הליכים הוגש תסקיר משירות המבחן הממליץ על שילוב הנאשם בקהילה טיפולית "מלכישוע" כחלופת מעצר. משום המלצה זו, ואף שמבחינה פרוצדוראלית מדובר בהליך שאינו ב"תיק העיקרי" והדיון לפני התקיים ב"תיק העיקרי" ביקשה באת כוח הנאשם, למעשה, לשלב בין שני ההליכים, באופן שהנאשם יודה בכתב האישום, וכחלק מהטיעונים לעונש, יגיש שירות המבחן תסקיר אשר מן הסתם יהיה בקשר ישיר להליך הטיפולי שיקומי אליו פני הנאשם מועדות.

בדיון זה, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הכרעת הדין. כאן המקום לפרט באילו מעשים הודה הנאשם. הנאשם הודה כי ביום 6.7.10 סמוך לשעה אחת בצהריים חבר לאדם נוסף ושניהם פרצו לדירת מגוריה של דיאנה אקרמן, בשד' העצמאות בבת ים. מתוך הדירה גנב הנאשם רכוש רב: טלויזיה בשווי 3,300 ש''ח, טבעות יהלומים, עגילי זהב בשווי 1,800 ש''ח, סט טבעות עם עגילים בשווי 3,800 ש''ח, טבעת נישואין עם יהלום, שרשרת, מחשב נייד, כסף מזומן וכרטיס אשראי.

עוד הודה הנאשם כי כשעתיים לאחר שגנב הרכוש המפורט לעיל, נמשך סך של 1,000 ש''ח באמצעות כרטיס האשראי שנגנב. כתב האישום אינו מייחס לנאשם גניבת הסכום באמצעות כרטיס האשראי.

עוד ראוי לציין ולהדגיש, כי התביעה הביעה עמדה עקבית ונחרצת כי לנוכח מהות העבירות וחומרתן, כמו גם לנוכח עברו הפלילי של הנאשם, אין מקום לשלבו בקהילה טיפולית, וכי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל. עמדה זו, הביעה התביעה לאורך כל תקופת ההליכים בתיק זה, ולנוכח ההתפתחויות בתיק זה, חשוב להדגיש זאת. וחשוב להדגיש, כי החלטותיי באשר לשילוב הנאשם בהליך שיקומי טיפולי זה בטרם גזר דין, נעשו למרות התנגדותה הנחרצת של התביעה.

עולה אם כן, שבהחלטתי מיום 12.9.10, נעתרתי לבקשת הנאשם והוריתי על שילוב הנאשם בקהילה הטיפולית "מלכישוע". אלא שמשום נסיון העבר, המצער, במקרים אחרים, מצאתי לציין, באוזני הנאשם, בשולי ההחלטה דברים אלה:

"רצוי להדגיש שהתהליך השיקומי של גמילת אדם מהתלות בסמים הוא תהליך קשה ביותר. הנסיון המצטבר בעניין זה הוא עצוב במידה מסויימת שכן ככל שהתהליך קשה כאמור, כך הנפילה ממנו קלה."

ואכן, הנאשם כשל. בתאריך 16.1.11 כארבעה חודשים לאחר שנקלט בקהילה, הושעה על ידי הקהילה, ובמקום אשר יתייצב בתחנת משטרה שהרי שחרור הנאשם ממעצר היה לתכלית אחת בלבד והיא לשילוב בקהילה הטיפולית, ומשום כך, השעייתו מהקהילה מחייבת החזרתו למעצר, מצא הנאשם לשהות בבתי הוריו הגרושים, לסירוגין.

בדיון שהתקיים לפני ביום 13.2.11 עתרה התביעה להורות על מעצרו של הנאשם. באת כוח הנאשם הפנתה תשומת הלב, שיש בסיס לסברה כי השעיית הנאשם היא חלק מהליך טיפולי של הקהילה, ובכך יתכן וסבר הנאשם בטעות כי אין עליו חובה להתייצב להמשך מעצרו. מכל מקום, ביקשה ליתן לנאשם הזדמנות נוספת לפיה ועדת הערכה של הקהילה, תבחן חזרתו.

למרות עמדת התביעה, שאינה משוללת יסוד, שהרי חסד נעשה עם הנאשם מששוחרר ממעצרו לקהילה הטיפולית, מצאתי ליתן לנאשם הזדמנות נוספת. אלא שגם הזדמנות זו, לא נלקחה בשתי ידיים על ידי הנאשם. ועדת ההערכה שנערכה בעניינו של הנאשם, החליטה על סיום הטיפול בנאשם והרחקתו באופן סופי מהקהילה. כפי העולה מתסקיר שירות המבחן מיום 15.2.11 הצוות הטיפולי של הקהילה סבור כי הטיפול בקהילה זו אינו מתאים לנאשם לפי שהטיפול מבוסס על חיזוק הגבולות הפנימיים ופחות על גבולות חיצוניים נוקשים. משום כך, המליץ שירות המבחן לבחון שילוב הנאשם בקהילה טיפולית "רטורנו".

גם זו הפעם מצאתי ליתן לנאשם הזדמנות נוספת ובעקבות החלטתי מיום 1.3.11 שולב הנאשם בקהילה טיפולית זו.

בהמשך לתהליך זה, ובדיון שהתקיים לפני ביום 2.10.11 הודה הנאשם בעבירה נוספת של שוטטות למטרת עבירה על פי כתב האישום בתיק פלילי 8156-0710 אשר תוקן והורשע בעבירה זו. סמוך לפני דיון זה, הוגש תסקיר משירות המבחן. התסקיר מבטא התנהגות בעייתית של הנאשם בקהילת "רטורנו", עד כי החליטה הקהילה להפסיק הטיפול במסגרתה. כפי שנאמר בתסקיר הוחלט על שילוב הנאשם בהוסטל. ברור הוא שגם כאן בא לידי ביטוי כישלונו הנוסף של הנאשם.

התביעה התנגדה נחרצות להתיר לנאשם לשהות בהוסטל, לפי שכידוע בשונה מהמקומות האחרים בהם שהה לצורך טיפול, שהייה בהוסטל היא למעשה שהייה שלא בתנאים מגבילים. גם זו הפעם, למרות עמדתה הברורה של התביעה שיש בה ממש, החלטתי לשוב ולתת לנאשם הזדמנות נוספת תוך שאני מדגיש בהחלטה דברים אלה:

"...התמונה שעולה מתוך התסקיר היא בעייתית, כאמור לא אפרט מתוך האמור [בתסקיר]. יחד עם זאת מצאתי להעתר לבקשת הנאשם שבאה באמצעות שירות המבחן תוך שאני מבהיר ומזהיר את הנאשם שהוא מצוי בדרך קשה ביותר ומלאת מהמורות ואם ייכשל בדרך זו, מן הסתם יוחמר איתו הדין."

הדיון נדחה ליום 17.1.12. אלא שבין כה וכה, בתאריך 23.10.11 פנה שירות המבחן לבית המשפט בבקשה להקדים הדיון שנקבע, כאמור ליום 17.1.12. על פי התסקיר, לנוכח התנהגותו הבעייתית של הנאשם בהוסטל, הוחלט על הרחקתו. כפי העולה מהתסקיר סילוק הנאשם  מההוסטל לא נעשה כלאחר יד אלא לאחר התלבטות שבעקבותיה הוחלט כי הנאשם אינו מתאים למסגרת טיפול זו.

אכן, הדיון הוקדם ליום 17.11.11. עובר לדיון הגיש שירות המבחן תסקיר משלים. סופו של דבר קובע שירות המבחן כי הנאשם הפיק תועלת מסוימת במסגרת הקהילה הטיפולית והגיע לתובנות באשר לדפוסיו הבעייתיים. אלא שמנגנוני ההגנה הנוקשים של הנאשם ודפוסיו השוליים, קשייו המהותיים בהתנהלות חברתית, כל אלה מקשים על הפנמת תהליך השינוי כדי שינוי מעשי. לסיכום קבע שירות המבחן כי:

"...מסגרות הטיפול האינטנסיביות לא היוו עבורו מסגרת מספקת לעריכת שינוי משמעותי ומכאן שמסגרת פתוחה בדמות מרכז יום ומגורים עם בני משפחתו לא יהוו, בשלב זה, מענה מספק להפחתת הסיכון להישנות ביצוע עבירות."

למותר לציין ששירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית.

לא בכדי הארכתי בתיאור השתלשלות העניינים בתיק זה. לצערי החשש שהבעתי בתחילת ההליך, חשש הנובע מניסיון העבר התממש לכדי מציאות. לנאשם נתנו מספר רב של הזדמנויות. למרות עמדתה הנכונה והמוצדקת של התביעה, לנוכח חומרת העבירות אותן עבר הנאשם, מצאתי להורות אחרת. והכל תוך אזהרת הנאשם לבל יכשל. אלא שנראה כי קצרה היד מלסייע לאדם. ניתנים לאדם כלים, לסייע לעצמו והוא דוחה אותם בשתי ידיו ומשליכם ממנו והלאה.